מעייני שלנו עם תלתלי הזהב הקופצניים, החיוך שלא מש מהשפתיים והאור שהיית מקרינה בכל מקום בו היית.

תמונה זו תישאר חקוקה לנצח בעיניי כולנו. היית תמיד עם שמחת חיים ועם נתינה אין סופית.

פתאום הכל נקטע....

החלום להיות רופאה שהתחלתו הייתה ממש קרובה, ממש בעוד שבועיים. תמיד השגת את מה שרצית, לעולם לא ויתרת וידעת לתת את כל כולך.

היית תלמידה מצטיינת, חברה טובה, אחות נהדרת ובת למופת, ופתאום הכל נעצר....אנו עדיין חושבים שזה חלום, אבל זה בעצם סיוט.

 מי היה מאמין שנספיד אותך, במקום לראות אותך בשמלה לבנה ביום כלולותייך, מקימה משפחה ומגשימה את חלומותייך. חברים טובים באמת לא מוצאים כל יום, ועלייך לעולם לא נוכל לוותר.

היית מלאך בחייך, וכן גם במותך, מקוים שטוב לך איפה שאת, ושתדעי רק שלווה ואהבה כמו שתמיד רצית, אוהבים אותך וכבר מתגעגעים.......

נכתב ע"י החברים של מעיין ופורסם במקומון של אילת.